אוכל
אייל שני המאסטרו | סיכום השנה באוכל 2014
פיתות, עגבניות ומאסטר-שף. איך פיצח אייל שני את הגנום של הטעם הישראלי ולמה כל מסעדה שלו הופכת ללהיט?
פיתה זה עניין למקצוענים, אייל שני עשה ממה כוכבת בינלאומית בועז לביא

פיתה. תפוחה, גמישה, רכה, אוורירית. ספוגה במיץ בשר צלוי, מתאחדת עם תפוח אדמה מפוחם, כולאת בתוכה שרימפס לוהטים, זרעי עגבניות חמצמצים, שמנת, מלח גס, עלים ירוקים. מסביב המולה וגם כשהווליום נוסק היא לא מעיקה, היא תוססת. כי טעים, כי מרוצים, כי יש איזו אנרגיה טעונה מסביב. ה"מזנון", על שלושת סניפיו הישראליים וסניפו הפריזאי, מגיש הרבה יותר מאוכל. הוא חוויה שלמה ומנוסחת היטב (גם אם בשפה השירית-סהרורית של שני), שלוכדת את התמצית של איך שהישראלים אוהבים לאכול.

 

הסוד כנראה טמון בהצלחתם של אייל שני ושותפו הפרסומאי שחר סגל לאחד בין כל כך הרבה פערים שמגולמים בסועד הישראלי - מצד אחד כזה שרוצה לסעוד במסעדות שף ומחפש אוכל עדכני ומורכב ומצד שני רוצה להוציא קצת פחות כסף על ארוחת צהריים; קהל שממהר ורוצה לאכול וללכת ובכל זאת רוצה אווירה ואינטראקציה חברתית; קהל שמאס בגינונים ועדיין רוצה שירות טוב. ב"מזנון" אפשר לקבל הכל, ועוד בפיתה.

 

ה"מזנון" לא נולד מהברקה של רגע אלא הבשיל במשך שנים. את הרכיבים השונים שלו אפשר היה לפגוש כבר במסעדת "הסלון" היוקרתית, ב"צפון אברקסס" הנונשלנטית וב"פורט סעיד" הזרוקה. בכולן קיים משהו מן הקסם ומן הטעמים שלו, אבל רק ב"מזנון" החוויה ה"אייל שניאית" נגישה כל כך. והראיה: אם עד 2014 אפשר היה עדיין לומר שהפיתות של שני הן עניין להיפסטרים תל אביבים, הסניף החדש שנפתח השנה ברמת החייל בא ואומר אחרת. גם באזור משרדים מאוכלס באנשי היי טק, רואי חשבון, מזכירות ועורכי דין, שרחוקים מאוד מהסצנה התל אביבית, כולם עומדים בתור הארוך שעדיין משתרך כל צהריים בפתח ה"מזנון" - כבר חצי שנה מאז הפתיחה. ואגב את הקסם הישראלי הזה גם הפריזאים אוהבים ושמועות עיקשות מספרות שבקרוב גם הניו יורקרים יוכלו להישבות בקסמו.

הסגנון והגישה הקולינרית הייחודית של אייל שני יצרו פה אוכל חדש מסוג חדש והשפיעו על האופן שבו אנחנו אוכלים, ואם לא די בכך - הם השפיעו עמוקות על דור שלם של שפים צעירים, שגדלו אצלו ופותחים היום מסעדות ברוחו. בקיצור נדמה לנו שאפשר לומר בשמחה שה"אייל שניזם" כאן כדי להישאר.

 
© כל הזכויות שמורות לאתר nana10