גיימר
ביקורת משחק: No man's sky – גרגיר חול בחוף של פוטנציאל
בזבוז זמן? או יצירה גאונית שתזכר לדורות? מה חשבנו על מה שהוגדר כ"משחק הכי מדובר של השנה". רועי אבידן התנדב לשרוף תאי מח ושרד כדי לספר

ההייפ שנוצר סביב ההבטחה לאודיסאה פרטית בחלל במחיר שווה לכל אחד (300 ₪) היה חזק מהמפתחים עוד בשלבי ההכרזה המוקדמים אי שם בשנת 2013, וניכר היה שמישהו ניסה לעמוד בקצב התהיות, שמאוחר יותר הפכו לציפיות, שהועלו לגבי מהותו של המשחק. זכורה לי השאלה שחזרה בכל ראיון - מה עושים? חברים, לאחר 30 שעות משחק (מתוך האינסוף הפוטנציאליות) נראה כי עם כל האהבה לרעיון החצי-חדשני שהוצע על ידי hello games והעומד בראשם,Sean Murray, אפשר להכריז על המשחק רשמית כנפל, ומי ש"נפגע" הוא כמובן השחקן, שנשאר לתהות על קנקנו של המשחק אחרי שנות ציפייה ארוכות ומסע מפרך ומתיש בגלקסיה רחבת הידיים של המשחק, שמתחילה היכן שהוא ונגמרת בשום מקום. משבר קיומי שמתורגם לאלגוריתם, אם תרצו.


למה רק חצי חדשני? Minecraft היה שם עוד לפניהם. אבל השוני הוא עצום בפרמטר אחד קטן שנראה כל כך טריוויאלי למשחקי מחשב - יש מה לעשות בMinecraft. בנוסף לחציבת משאבים ניתן לשלב ביניהם ולבנות בעזרתם מבנים שגובלים רק בדמיון של השחקן, וכמות השחקנים תעיד שמדובר בעניין מתגמל למדי. כאן הבעיה הגדולה של NMS. אחרי שלוש-חמש השעות הראשונות, המלהיבות למדי, השחקן ימצא את עצמו עושה את אותם הדברים שוב ושוב, מה שנקרא בעגה Grinding"", והאופטימיות מקוננת כי משהו מחכה מעבר לפינה. אז כאן המקום להגיד - אין.

 

No Man's Sky: לא חדשני כפי שהובטח יח"צ

נתחיל מההתחלה. כשNMS (קיצור לשם המשחק) הוצג לראשונה ההתרגשות חצתה את קו הרקיע במהירות. הרעיון פשוט - השחקן הוא תייר-חלל, חסר שם או סיפור, במשימת הישרדות מתמשכת. הוא נודד בין כוכב לכוכב, חוצב משאבים על מנת לתחזק את סיכויי ההישרדות המשתנים באופן תדיר, על החיות, הצמחים ותנאי מזג האוויר איתם תצטרכו להתמודד. בשונה מMinecraft - , המשחק מתבסס קודם כל על אלגוריתם חדשני שרץ על 64 ביט של מידע. האלגוריתם מייצא את כל מה שתראו על המסך, החל ממערכות השמש המאכלסות כוכבים וירחים למכביר (וכל אחד בעל תנאים ייחודיים משלו), דרך החיות המוזרות ועד לצמחייה הפראית. המשמעות היא אפשרויות מוגבלות ובלתי מוגבלות בו זמנית. המפתחים ציינו כי ניתן להגיע עד ל18 קווינטיליון כוכבים שונים. זה 18 אפסים אחרי המספר. עובדה מעוררת יראה והשתאות, במיוחד נוכח העובדה כי צוות המשחק מונה כ- 15 אנשים. כבר הבנתם את הבעיה?


המוח עלול לקרוס אל תוך עצמו ממחשבה על האפשרויות הגלומות ביקום כזה, אבל המשחקיות היא לא יותר מחור שחור המושך את השחקן לפעילות קזינואית-משהו. ההתחלה המלהיבה שצוינה היא למעשה המשימה הראשונה שניתנת לשחקן - לתקן את ספינת החלל האדומה ולעוף הרחק מהכוכב בו אתה לומד את הבסיס של המשחק. אלה שעות מאוד מהנות, שבהן מרגישים את אלמנט ההישרדות שהמפתחים כל כך התגאו בו, ובהן מתפעלים את רובה הלייזר המגניב שלנו (בעל שני המצבים, חציבה ותקיפה), לומדים על תיעוד המערכת האקולוגית של הכוכב (עליה מקבלים כסף-גלקטי, שאיתו אפשר לסחור) וכמובן איך לצאת מהכוכב ולהתחיל במסע לקראת מרכז הגלקסיה, שהוא המשימה השנייה והאחרונה שניתנת לשחקן.

 

No Man's Sky: כולנו תיירי חלל בין כוכביים צילום מסך -

מגיעים לעוד כוכב, ועוד כוכב, ומערכת שמש אחרת, ומתישהו אחרי 10 שעות בממוצע מבינים שהמשחק לא יכול להציע לשחקן הרבה מעבר. לפתע הקשר היחיד שלנו עם ההתקדמות במשחק היא רק דרך ה Milestones שהן כמו דרגות לגבי כל אספקט במשחק. אני למשל מדובב חייזרים ברמה 11, צועד ברמה 15, הורג Sentinels ברמה 20 ומתעד יצורים ברמה 1. תבינו בעצמכם מה זה אומר. כמו כן, מספר המחצבים מוגבל למדי ופזור לפי מידת "נדירות". כך שאם לא מצאתם אלמנט מרכזי שאתם צריכים, הוא כנראה יהיה בכוכב אחר או שבכלל ניתן לקנות אותו במערכת הסחר של היקום.
ניכרת ההשקעה העצומה של המפתחים הצעירים בהידוק הקונספט לידי משחק שלם או לפחות שחיק. יש תחושה של התקדמות וגילוי, אבל היא קצרה ומסורסת. אין מה לעשות יותר מדי למעט פיתוח כלי הנשק, ה Exo-suit ששומרת על השחקן מפגעי הטבע ויריות ה- Sentinels (סוג של שומרי כוכבים רובוטיים, שמאוד יכעסו אם תיקחו משאבים נדירים\תפגעו בחיות הבר) ואת הספינה, שמתחילה כגרוטאה כיפית וחורקת ומסיימת את דרכה כגרוטאה שנראית טוב ומכילה מקומות אכסון רבים. מטרת השדרוגים היא לפתוח יותר Slots בהן תוכלו לשמור יותר מחצבים וטכנולוגיות, וחוזר חלילה. וזה המשחק, גבירותיי ורבותיי, על רגל אחת.

 

מגיעים לעוד כוכב, ועוד כוכב צילום מסך -

אפשר לדבר על הגיוון (שאין) במערכת האקולוגית של הכוכבים, הריגוש (המוגבל) בקרבות החלל האנמיים. אבל זו רק מסכה, ולצערי היא לא מחזיקה את כובד המשקל של עולם המשחק. דוגמא לסירוס של השחקן היא בדיאלוגים הגנריים עם גזעי החייזרים הפזורים ברחבי העולם, שיש להם פונקציות מאוד ברורות (מסחר והענקת טכנולוגיות בנדיבות). אין איתם קונפליקט, או סיפור, או אפילו סיפור רקע. המפתחים מנסים בכל כוחם להכניס משחק למקום בו אין, ואנו נמדדים מול החייזרים במספר המילים שאנו יודעים משפתם, שגם אותם ניתן לאסוף (ומשום מה זה אף פעם לא מספיק). מי שניחן בעוד פחות אופי מהחייזרים הם בעלי החיים (שאחרי כמה כוכבים מתחילים לראות פחות או יותר את אותם הסוגים, רק בצבעים וגדלים משתנים), להם אין כל מטרה ורובם לא יעשו צרות לשחקן. אז מדוע הם שם? כדי לתעד את המוזרים ביותר ולהשוות עם חברים? מצטער, אני לא רואה את הקסם בזה. דוגמא עוד יותר טובה תהיה הנתיב הסיפורי-כביכול שהוא דרך האטלס, ישות מסתורית המנווטת את השחקן לבסיסי החלל שלה ולמונוליתים הפזורים ברחבי העולם אותם השחקן מגלה ו...לא עושה איתם כלום מלבד ללמוד כמה מילים ולקבל אינדיקציה איפה נמצא המונולית\בסיס הבא. והערה קטנה בצד: אחרי שלוש שעות משחק רצופות או יותר אני באופן אישי התחלתי לחוש בחילה, לא בגלל ריצוד על המסך או תחושת מהירות, אלא בגלל תחושה פנימית שלא השגתי דבר גם אחרי שעשיתי עשרות דברים קטנים.

 


אבל מה שמכעיס אותי יותר מכל הוא מסך אחד קטן ומרגיז. יש מכשיר הפזור באופן רנדומלי בעולם שהשחקן יכול להפעיל בקלות ונותן אינדיקציה איפה הדברים שאנחנו הכי צריכים כרגע - טכנולוגיה חדשה, Slot חדש, מונולית חדש או נקודת סחר סמוכה. חשבו על זה - בעולם אינסופי, יש מסך אחד שמצמצם את החוויה לארבע פעולות בסיסיות. זה מקומם, כי זה שיא שיאו של המשחק כ"משחק". איפה האתגר כאן? ואם בענייני אתגרים עסקינן, גם כאן המקום להגיד שאין. לא בקרבות, לא בסחר, לא במסע בין הכוכבים. פשוט חוויה קלילה מההתחלה עד הרגע בו מבינים שאין לזה סוף.

 

No Man's Sky יח"צ

אבל זה לא אומר שכל המשחק רע, בוודאי שלא במהותו. החלל נראה מצויין וגם הכוכבים, ומדי פעם נתפוס תמונת נוף ייחודית שלא מביישת את הקסם של עולם ה Witcher 3. וויזואלית, הגרפיקה לא מציעה יותר מדי, ומגיעה לחצי מהעוצמה שהגיעה אליו קונסולת הדור הקודם. אבל הצבעים חדים ומגוונים, ומערכת הרינדור עושה עבודה מרשימה במיוחד להביא לידי פיקסול את הכוכב אליו אנו טסים, החל מרמת המאקרו לרמת המיקרו.


האספקט הטוב ביותר של המשחק הוא הסאונד והמוזיקה. על הפסקול אמונה הלהקה 65daysofstatic האלקטרונית, והיא יועדה להיות אינסופית כמו המשחק. וזה עובד, ובענק, כי גם אם לא בדיוק אינסופית, היא מעניינת ומרגשת הרבה יותר מרוב המשחקים באזור. הסאונד אפקטים גם הם כיפים ומיוחדים, עם קולה הרובוטי של מערכת ההתראה של השחקן וקולות חייזריים הבאים ממרחקים של בעלי החיים השונים, והם תמיד יישמעו מוזרים וחוצניים כמו שהמשחק התכוון להיות.

 

בתכל'ס, החוויה האישית יכולה להיות מקסימה לכמה שעות טובות. משחק איטי ורגוע, שבו לא עושים יותר מדי חוץ מאת אותם הדברים עוד פעם ועוד פעם. אבל בסופו של יום נזכור מ-NMS, בעיקר את ההייפ שצבר. ואולי הבעיה היא בציפיות שלנו למעשה? כי ציפיות למשחק שיהיה סוג אחר לחלוטין של טריפל-איי מצוות של 15 איש הן תקווה ללא פחות מנס אלוקי. הן לא התממשו מן הסתם, אבל כן הפיחו תקווה חדשה למשחק שיקח את הקונספט הזה ויוביל אותנו לעולם שהובטח לנו - גם מעניין וגם בלתי נגמר. אבל מה הלאה עבור המשחק עצמו? המפתחים הודיעו שיוסיפו פיצ'רים נוספים של הגיימפליי, ויחזקו את היסודות הקיימים, אבל עד אז - המשחק לא שווה את הכסף, ולא את הציפיות שלכם. הכניסה ליקום המשעמם בגלקסיה היא על אחריותכם בלבד.


השורה התחתונה:

 

הטוב

 

  • יקום ענק ויפה
  • 5 השעות הראשונות
  • המוזיקה!

 

הרע

 

  • המשחקיות
  • ה"lore"
  • הציפיות שלנו תוך כדי משחק לגבי מה יכול היה להיות, רבות אף יותר מהכוכבים.

הערך המוסף
  • שמישהו יקח את הקונספט הזה ויתן אותו לצוות של 500 אנשים, במהרה בבקשה.

ציון: 10\5

 

 

ואם אתם חושבים שזו רק הדיעה שלנו, כדאי שתציצו בסרטון המשעשע הבא:

 

 

 
© כל הזכויות שמורות לאתר nana10