תוכניות ערוץ 10
מוציאות את הבטן: צילומי הריון סקסיים שנולדו מפגישה על כוס קפה
האישה ההריונית שבעלה נטש אותה, מעצבת בגדי התינוקות והבטן ההריונית שצמחה אחרי טיפולי פוריות מתישים: גבית ינאי מצלמת נשים בהריון, אבל היא בעצמה לא הייתה בהריון מעולם
"הנשיות שהיא מקרינה" גבית ינאי

 

כבר שנים שהמצלמה מלווה אותי כמעט לכל מקום. לא, אל תטעו, אני לא בפרונט שלה אבל צמודה לה ומרגישה הכי בטוחה כשהיא איתי ואני מאחוריה. הכל התחיל כשחברתי הטובה נעמה הגיעה אלי לקפה וריכולים של בוקר, ככה לפחות חשבתי. זאת אומרת, קודם נכנסה הבטן שלה ורק אחר-כך נעמה. ומרגע שנכנסה, היא לא הפסיקה להתנשף ולקטר: "לא, אני לא יכולה יותר. שייצא כבר, אין לי כוח לסחוב אותו, לא כיף לי להיות שמנה, אני כל הזמן בוכה, ההורמונים שלי משתוללים כמו אני לא יודעת מה ובא לי לחזור להיות סקסית. לא, את לא מבינה מה זה חודש תשיעי!"

 

חשבתי לעצמי, אולי אני באמת לא מבינה? הרי מעולם לא הייתי בהריון, וכדי לאמץ את הילד המדהים שלי טסתי עד לגואטמלה מבלי שעליתי גרם אחד. ההתנשפויות היחידות שהשמעתי באותה תקופה היו של התרגשות, והבכי, שחנק אותי משמחה ומאושר אינסופי, הגיע בשניה בה חיבקתי אותו והבנתי שאני אמא.

 

 

"תחושת הקסם, היופי וההילה" גבית ינאי


לנעמה הייתה בטן גדולה, אי אפשר היה לטעות: מתחת לחולצה שלה יש חיים. אבל איכשהו, כל מה שהצלחתי לראות זה את העיניים הבורקות שלה, את הנשיות שהיא מקרינה ואת היופי, שבעיניי רק התעצם. ברגע אחד בו שתקה והסתכלה על הבטן, הרמתי את המצלמה, כיוונתי לעברה ולחצתי. "השתגעת?!" זעפה עלי כשקלטה מה עשיתי, "תעיפי את הדבר הזה ממני!" אבל אז התחלנו לצחוק. התגלגלנו מצחוק. נקרענו מצחוק. בלי סיבה. ואולי עם סיבה, כי המשכתי לצלם ונעמה המשיכה לצחוק. והסאשן הלא מתוכנן הזה הפך לאלבום שנעמה הכי אוהבת.

 

באותו יום, החלטתי לפרוש מהמירוץ המטורף של טלוויזיה והפקות, שהיו חלק ממני באותן שנים, ולהתמקד באהבה הראשונה של חיי, בצילום. מאז צילמתי מאות נשים שבאו אלי לסטודיו כדי לתעד את התקופה המופלאה הזו של ההריון. לבד, עם הבעל, עם הכלבים, עם אמא, עם בת-הזוג, עם הילדים - לכל אחת סיפור שונה שהבטן העגלגלה שלה מספרת. כל מי שבאה, הביאה איתה אנרגיה אחרת, אישיות אחרת, קצב אחר, צבעים אחרים וסיפורים אישיים מרגשים. לאט לאט, גם אצל מי שאינה מורגלת בעמידה מול מצלמה, מתקלפת עוד קליפה.

 

 

 

"הסאשן הלא מתוכנן הפך לאלבום" גבית ינאי

 

במהלך השנים בהן אני מצלמת נחשפתי לסיפורי אהבה מסעירים שהובילו להריון ולכאלה שגרמו לי לדמוע ולהניח את המצלמה לרגע בצד, כדי שלא אראה באופן מטושטש. בין הזוגות המאושרים שהגיעו חבוקים לסטודיו התרגשתי עם מי שהפליאה לעצב בגדים לאלפי תינוקות, ורק בשנה האחרונה זכתה להלביש אותם לתינוק שהוא שלה; התפעמתי מהאומץ של מי שהתעקשה ולא ויתרה על הריון מואר, למרות נבואה קודרת של הרופאים; הרגשתי שאני רק רוצה לחבק את זו שהפכה בעל-כורחה לאם חד-הורית לאחר שבעלה נטש אותה עם בטן הריונית; התמלאתי שמחה מבטן שיש בה שניים, שהגיעו לשם אחרי תקופה ארוכה של תסכול והתמודדות עם טיפולי פוריות.

 

"כל אחת מביאה צבעים אחרים וסיפורים מרגשים" גבית ינאי

 

צילום הריון, שהפך לאחרונה לטרנד אופנתי, מכיל בתוכו גילויים והרבה רגש. אל תהליך השחרור מול המצלמה, מצטרפים חלומות שהתגשמו ואהבה בעוצמות שלא הכרנו קודם. הצילום הראשון לעולם לא יהיה דומה לאחרון.

 

שגרת ההריון, שלא תמיד קלה, הופכת את חווית הצילום לפסק זמן איכותי ומצליחה לחבר נשים בהריון אל תחושת הקסם שבתקופה הזו, אל היופי ואל אותה הילה שאופפת אותן. ולמרות זאת, שום דבר לא ישווה לבונוס האמיתי: זה שיגיע קצת אחרי הצילומים ויחייך כל בוקר מחדש.

 

 
© כל הזכויות שמורות לאתר nana10