ספורט
נתקעה באמצע: הקישור של מכבי בגדר תעלומה
התחליף לאלברמן עוד לא הוכיח עצמו. האקסים מחיפה יענישו?

המפגש הערב עם מכבי חיפה, המורכבת מחמישה אקסים צהובים ועוד שני בוגרי מחלקת הנוער בקרית שלום, היה אמור להיות תצוגת התכלית של מכבי ת"א החדשה של ג'ורדי קרויף. לא שהיה נורא קודם לכן, אבל לאחר שנתיים ללא תואר, היה צורך בהתחדשות.

אחרי קיץ שהתחיל בצורה רעה, דווקא לקראת סופו, ועם האדריכל של מכבי הגדולה של השנים שלפני כן על הקווים, במכבי ת"א האמינו כי נבנית להם קבוצה חדשה שתשחזר את השנים הגדולות של קרויף כמנהל ספורטיבי.

עוד מוקדם לחרוץ גורלות, אבל בפועל מבינים כי גם אם העונה תסתיים בהצלחה, היא לבטח לא תהיה כזו שתגרום לשכוח במהרה מהשנים הגדולות של האקסים בירוק, בראשות גל אלברמן. לא סתם דאג אמש קרויף להעביר את הזרקור לכיוון הקשר הוותיק ולהבהיר כי הוא זה שבחר לעזוב. נכון, בסופו של דבר אלברמן בחר לא לחכות למכבי תל אביב, אך זה קרה לאחר שקיבל ממכבי חיפה הצעה לחוזה גבוה יותר ולשנתיים במקום לשנה אחת, ובעיקר לאחר שקרויף עצמו נעלם בסיום העונה בעקבות הפיצוץ עם ליטו וידיגל בסיום גמר הגביע.

אלברמן ניסה ליצור קשר עם אנשי מכבי ת"א כדי לשמוע האם הם ישוו את ההצעה של חיפה, אך נותר ללא מענה. לזכותו של קרויף חשוב לציין כי במכבי ת"א מספרים כי הוא ביקש להאריך את חוזהו של אלברמן כבר בינואר כשהתכונן לעונה הבאה, אלא שג'ק אנגלידיס הבהיר כי על פי השקפת עולמו כל חידושי החוזים יעשו רק בתום העונה. "זו לא בטוח הדרך הנכונה תמיד, אבל זו הדרך שלי ועד כה היא עבדה", הסביר.

למעשה, במקומו של אלברמן לא הגיע אף שחקן. קרויף החליט לבנות את מכבי ת"א כקבוצה שמשחקת בשני מערכים שונים שלא דורשים קשר אחורי קלאסי – מערך של חמישה שחקני הגנה, וכן להמשיך עם מערך ה-4:3:3 המסורתי שלו, אבל עם שלישיית קשרים מרכזיים במקום שלישייה המורכבת מקשר אחורי, קשר מרכזי וקשר התקפי. תכנית הגיבוי הייתה שרן ייני ואייל גולסה כקשרים אחוריים במקרה הצורך, אך הראשון מתקשה כשהוא מתופקד כקשר האחורי ביותר, בעוד השני עשה זאת בהצלחה בעונה שעברה, אבל נעדר רבות בעקבות פציעות טורדניות.

אם נמשיך את הניתוח דרך שלושת השחקנים שעברו למכבי חיפה הקיץ, הרי שהצלחה אחת לבטח רשם קרויף – החלפתו של עמרי בן הרוש באופיר דווידזאדה. מי שהפך למגן הפותח בנבחרת ישראל הוא ללא ספק שדרוג, וכרגע, סטטיסטית, המגן השמאלי הישראלי הטוב ביותר.

שחרור שלומי אזולאי לעומת זאת הוא סימן שאלה. נכון, הוא לא הותיר חותם במכבי ת"א, ובמעט המשחקים ששיחק בטרום העונה לא הרשים, אבל הוא לא באמת קיבל סיכוי. ארבעת הבישולים שלו בשבוע שעבר, על אף שעל פי הסטטיסטיקה שלו הם אנומליה, מהווים תרומה גדולה יותר משל כל שלושת הקשרים שבאו על העמדה שלו. לא שמדובר בהישג גדול מדי כרגע. נכון לעכשיו, כריסטיאן באטוקיו, טינו סוון סושיץ' וחוסה רודריגס רשומים יחדיו בכל המסגרות על 0 בישולים ו-0 שערים.

אמנם מדובר בשלב מוקדם של העונה, אבל לאחר 17 משחקים רשמיים ניתן להצביע כבר על מגמה. אם בשנים עברו זכתה מכבי ת"א לתרומה נכבדת מהאמצע, כולל משמות שעזבו בינואר בגלל חוסר שביעות רצון כמו האריס מדוניאנין (שהיה אחראי על 21 שערים באמצעות כיבושים, בישולים, מסירות מפתח לגול וסחטית פנדלים, עד שעזב בינואר) ונוסא אייגיבור (אחרי לעשרה שערים עד ינואר), העונה מכבי לא מקבלת מספרים מהקישור.

לא מדובר רק בשערים או בישולים. נתוני הסטטיסטיקה של המנהלת מלמדים כי עד כה בליגה העונה רשמה שלישיית הקישור הזרה של מכבי ת"א שלוש מסירות מפתח בלבד – אחת לכל אחד מהם. כולם יחד רשמו פחות מסירות מפתח מדור מיכה או עומר אצילי לבדם. גם באיומים לשער השלושה לא מככבים. כריסטיאן באטוקיו רשם עד כה חמישה איומים לשער. איום אחד פחות משרן ייני, שנחשב לשחקן הגנתי שלא מרבה להשתתף בסיומן של התקפות. סושיץ' רשם שלושה איומים לשער ורודריגס אף לא אחד.

ניתן ללמוד גם על הבעיה של מכבי ת"א במרכז השדה מכמות הריצות המהירות של השלישייה – באטוקיו נמצא במקום ה-11 בקבוצה בכמות הריצות המהירות, רודריגס במקום ה-12 וסושיץ' במקום ה-20 והאחרון. הנתונים אולי קצת מוטים היות והשלושה שיחקו פחות דקות מהמוליכים ברשימה – עומר אצילי, וידאר קיארטינסון, אופיר דווידזאדה וניק בלקמן, אך גם עם נירמול התוצאות שלהם הם נמצאים בתחתית הטבלה.

האשמה לא נופלת רק עליהם כמובן. במערך בו שיחקה מכבי ת"א מול נתניה למשל, ההוראות הטקטיות שקיבלו היו להמתין מאחור ולהצטרף פחות להתקפה. אלא שלא משנה חלוקת האשמה, כרגע מכבי ת"א קבוצה תקועה שמתבססת על יכולת אישית בחלק הקדמי כדי לנצח משחקים ועל משחק האגפים של דווידזאדה ואלי דסה, כשיחלים. מול נתניה זה עבד הודות להברקות של אצילי ובלקמן והחדות של קיארטנסון.

להתבסס לאורך זמן על יכולת אישית בלבד נראה כמו מתכון בעייתי לקבוצה שרוצה לזכות בכל התארים, בטח בכדורגל המדורני. אלא שקרויף, בשיחות עם אנשי מקצוע במועדון ומחוצה לו, לא מכחיש כי זו דרכו העונה. הוא הסביר כי הוא מעוניין לצמצם את הספיגות למינימום ההכרחי, ומאמין שמספיק כישרון בחלק הקדמי יביא בסופו של דבר לשערים, שיספיקו לניצחונות אם הקבוצה לא תספוג הרבה.

מעבר לכך, פרידה מדמות כמו אלברמן היא סממן נוסף לבעיה של מכבי נכון לעכשיו – חוסר בהיררכיה. נכון, רוטציה היא דבר חשוב ורצוי בכדורגל המודרני, בטח לקבוצה שמזגזגת בין היותה פייבוריטית ברורה ברוב משחקי הליגה לאנדרדוג בליגה האירופית. אך רוטציה בריאה היא כזו שמשמרת בסיס. במכבי הנוכחית פרט לפרדראג ראיקוביץ', אופיר דווידזאדה, טל בן חיים כשהוא כשיר, וידאר קיארטנסון ובמידה מסויימת גם שרן ייני, מקומו של אף שחקן בהרכב אינו בטוח. זה יוצר תחרותיות, כפי שקרויף מסביר, אך גם חוסר יציבות. העובדה כי קרויף בוחר שלא לתרגל גם הרכבים וציוותים, לצד הרוטציה הרחבה מאוד, מביא גם לחוסר תיאום שפוגע במכבי באופן שיטתי במחצית הראשונה. "אני מבין שיש לכך יתרונות וחסרונות", סיפר קרויף לפני כשבוע וחצי. "לדעתי הפלוסים עולים על המינוסים וזו דרכי".

כן, הפרידה מגל אלברמן לא הייתה מתוכננת, אבל בכל זאת מכבי תל אביב מודל 2017/18 ציפתה לפגוש את האקסים שלה במהלך העונה, אלא שהיא הייתה בטוחה שהיא תגיע כצד המנצח בפרידה הזו, הצד שמסתכל אחורה ועל אף הרגעים הטובים שהיו, מבין כי הוא במקום טוב יותר עכשיו. הצד שיכול להרשות לעצמו להחמיא בלב שלם לצד השני מבלי להרגיש שאולי טעה. אולי עד סוף העונה זה עוד יקרה, כרגע לא ברור האם מכבי ת"א כבר באמת עיכלה את הפרידה והמשיכה הלאה, או שהיא עדיין מחפשת את עצמה וחלק גדול מהשחקנים בקבוצה כעת הם לא יותר מריבאונד.

 
 
© כל הזכויות שמורות לאתר nana10