תרבות ובידור
"חזק יותר": ג'ק ג'ילנהול מרגש וסוחף בדרמה לא מספיק מעניינת
סרטו החדש של ג'ף גורדון גרין מציע סיפור התגברות אמריקאי קלאסי אך משעמם. הופעה נהדרת של ג'ילנהול הופכת את הסרט לראוי לצפייה • זוהר צלח, ביקורת

סרטים על האנדרדוג שמנצח כנגד כל הסיכויים הם מתכון להצלחה בהוליווד. בטח כאלה שספציפית עוקבים אחרי גיבורים אמריקאים עם הגב לקיר, בטח כשממול עומדים האויבים הגדולים ביותר (היום בעיקר הטרור, בעבר בעיקר הקומוניזם) ובטח כשמדובר בסיפור אמיתי.

 

כל זה מציב את "חזק יותר", סרטו החדש של דיוויד גורדון גרין ("פיינאפל אקספרס", "הוד מעלתך") בנקודת פתיחה מעולה - הוא עוסק בניצחון הרוח האמריקאית על הטרור, מציג גיבור אנושי והוא מבוסס על סיפור אמיתי.

 

 

"חזק יותר" יח"צ

הסרט מגולל את סיפורו של ג'ף באומן (ג'ק ג'ילנהול, "חיית הלילה", "הר ברוקבק"), בחור מבוסטון אשר איבד את רגליו בפיגוע טרור במרתון בוסטון 2013, בו נכח כדי לנסות ולזכות מחדש באקסית שלו, ארין (טטאינה מסלני, "אורפן בלאק"). כשהוא מתעורר בביה"ח, ג'ף עוזר לכוחות המשטרה לאתר את אחד המחבלים, אך הקרב האישי שלו הוא השיקום.

 

מכאן הנוסחה הקולנועית לסרטים מסוג זה היא בדרך כלל זהה - סחטנות רגשית בתוספת של פטריוטיזם אמריקאי מזוקק, אלא שלגרין היו תכניות אחרות.

"חזק יותר" יח"צ

גרין לא מתפתה ללחוץ על הגז ולהפוך את הסיפור מסיפור אישי לדוגמא לאומית, אלא בדיוק ההפך. הוא עושה זאת באמצעות יצירת דמויות משנה נהדרות, הכי רחוק מהשלמות האמריקאית (לפחות מבחינה ערכית) שאנחנו רואים בסרטים האלה. דמותה של ארין, חברתו של באומן, היא דמות די אגואיסטית שמרוכזת הרבה יותר בעצמה מאשר בג'ף ופאטי ("השעות", "סליפי הולו"), ואמו של באומן, אישה בוסטונית מהמעמד הנמוך, שמגוננת על בנה, לעיתים יותר מדי.

 

יותר מכל, הסרט הזה הוא הסיפור של באומן ותצוגת המשחק של ג'ילנהול. השחקן המוערך יוצר דמות שכלפי חוץ נראית כגיבור האמריקאי המושלם - מצחיק, אופטימי ועם גישה וחיוך שממיסים את כל מי שצופה. אלא שלאט לאט המציאות נהיית קשה יותר. ג'ילנהול באחת ההופעות הכי עדינות ומאופקות שלו, את הכאב הגדול שהוא חווה הוא שומר לעצמו ומוציא אותם ברגעים בודדים, שהם ללא ספק רגעי השיא של הסרט.

 

 

"חזק יותר" יח"צ

צפייה במה שג'ילנהול עושה בסרט הזה מעלה שוב את התהייה איך אין לשחקן האדיר הזה עדיין אוסקר. זה היה צריך לקרות כבר ב"הר ברוקבק" וזה לא קרה, וגם כשלאקדמיה הייתה הזדמנות לתקן ולתת לו את הפרס על "חיית הלילה" היא משום מה התעלמה ממנו. בהיעדר תצוגות משחקות מרשימות עד כה, כולי תקווה שג'ילנהול סוף סוף יזכה בפסלון, שנכון לכתיבת שורות אלו מגיע לו על תצוגת המשחק הכי סוחפת ומרגשת של השנה.

 

כאן יש לציין את הבחירה הנהדרת של גרין להציג את אירועי הספורט כמעמסה ולא כאירועי ניצחןן, זה נובע מהבחירה של גרין להתמקד יותר בסיפור האישי של ג'ף באומן ולא בסיפור על הגיבור האמריקאי שהתגבר על הקשיים. הבמאי גם לא חוסך בביקורת על התקשורת והחטטנות שלה בחיים הפרטיים, ובכלל, מבקר את אמריקה שהופכת את אותם גיבורים מאנשים פרטיים לסמלים.

 

 

 

 

 

"חזק יותר" יח"צ

הדבקות לסיפור האישי היא גם הבעיה הגדולה של הסרט מהסיבה פשוטה אחת - הסיפור, שמאיזשהי סיבה לא ברורה נמרח על פני כמעט שעתיים - לא מספיק מעניין. הוא מורכב מסיפור די סטנדרטי של התגברות על קשיים וסיפור האהבה של ג'ף וארין גם הוא לא מביא שום דבר מיוחד למסך.

 

בחלקו האחרון, הופך הסרט למפגן פטריוטיזם מבחיל. אולי זה הלחץ מהאולפנים ואולי פשוט בחירה אומנותית גרועה אך בחלק הזה הסרט מעלה קצב ומנסה להוציא מולם את הדמעות במלוא העוצמה, גם דרך שימוש קיטשי ומעצבן בתמונות של באומן והסבר על חייו לאחר אירועי הסרט, שמטרתם להבהיר לנו שלא משנה מה - הטרור לא ינצח את אמריקה הגדולה.

 

 

ג'ילנהול והגיבור האמיתי יח"צ

בשורה התחתונה, "חזק יותר" מציע לצופים סיפור התגברות אישי שמביא זווית מעניינת על ההתמודדות עם הקשיים. הבעיה היא שהעלילה עצמה די משעממת, ובסופו הופכת לעוד מפגן פטריוטיות קלישאתי ומעצבן. עם זאת, הופעה סוחת של ג'ילנהול ושל שחקני המשנה הופכים אותו לראוי לצפייה, בטח אם אתם פטריוטים אמריקאים.

 

3 כוכבים

 

 
© כל הזכויות שמורות לאתר nana10