תרבות ובידור
שבירת גיטרה והומור, אבל בלי הלהיטים המוכרים: כך נראתה ההופעה של קליף ריצ'ארד בישראל
אמש (שלישי) קליף ריצ'ארד בהיכל "מנורה מבטחים" להופעה היסטורית. כתב נענע10 דודי פטימר, שפגש אותו לפני ההופעה, מספר על המפגש ומדוע התאכזב מעט במופע
וידאו

 

אמש התגשם לי חלום קטן-גדול. כנער, בניגוד לבני גילי (ילידי 1987), גיליתי מאז ומתמיד משיכה לנוסטלגיה, בעיקר לנוסטלגיה הלועזית של שירי הרוקנרול האמריקאיים והבריטיים של אלביס, הפלאטרס, הביטלס וכמובן קליף ריצ'ארד, שאחרי אלביס, היה עבורי אליל נוער ומודל חיקוי בסדר גודל שאין לתאר.

 

הפעם הראשונה בה נחשפתי לקליף ריצ'ארד הייתה כשאבא שלי השמיע לי בפטיפון הישן בבית סבתי את תקליט "20 הלהיטים" של קליף ששבה את אוזניי משמיעה ראשונה וישר "אימצתיו" לליבי. כששמעתי שקליף צפוי להגיע לארץ באוקטובר 2017, נמלאתי התרגשות וידעתי שהחלום של לראות את אליל נעוריך מופיע בעיר הולדתך, תל אביב, הוא לא עניין שכדאי או אפשר לפספס.

 

דודי פטימר וקליף ריצ'ארד דודי פטימר

כמו כן, גמלה בליבי החלטה: אני הולך לפגוש את קליף ריצ'ארד פנים מול פנים ויהי מה, בכל דרך ובכל מחיר. כמעריץ נלהב, השגתי מידע "מודיעיני" על המלון בו ישהה ומסלול נחיתתו בארץ, חיכיתי שעות מחוץ למלון בתל אביב וקיוויתי שבסיכוי של אחד למיליון אצליח להגיע אליו.

 

לפי הדיווחים, נודע לי שלשום שקליף אמור להגיע עם להקתו באוטובוס פרטי למלון, דבר שאי אפשר לפספס. בסביבות השעה 11, כשעייפתי מהמתנה וכמעט "התקפלתי" הביתה, ראיתי התקבצות מאבטחים אל רכב יוקרה פרטי, העפתי מבט חטוף ובזווית העין ראיתי כי זה קליף, שהגיע בהסוואה.

 

ללא מחשבה או היגיון, רצתי כמטורף אל עבר הרכב שעצר בכניסה למלון, כשבידיי תקליט ישן של קליף ("32 דקות ו-17 שניות עם קליף ריצ'ארד והצלליות" משנת 1962) בכדי למשוך את עינו וצעקתי לכיוונו: "קליף, קליף". בהתחלה, ראיתי כי אינו שומע אותי וכמעט נכנס למלון, ובעוד המאבטחים מונעים ממני להתקדם ומבקשים שאלך, הגברתי את קולי והרגשתי עצמי צורח: "קליף, קליף", ואז, בהפתעה טוטאלית, כששקט שרר באיזור, הוא הסתובב אליי, חייך, וקרא לי לבוא אליו, למורת רוחם של המאבטחים.

 

כך, ללא שום ציפייה אך עם תקווה ענקית, מצאתי עצמי משוחח עם אליל נעוריי במשך כמה דקות תמימות על מוסיקה, משפחה והשהות בישראל, זוכה ממנו לבדיחות (כשאמרתי לו שאני המעריץ הגדול ביותר שלו הוא השיב לי בחיוך: "אחותי היא המעריצה הגדולה ביותר שלי" וצחק) ולקינוח: מספר תמונות סלפי לפנתיאון האישי שלי.

 

וידאו 2

 

אמש השלמתי את התגשמות חלומי וזכיתי לצפות בהופעתו החיה של אלילי בהיכל "מנורה מבטחים", הופעה אליה הגעתי עם חולצת אלביס פרסלי (הותיקים בודאי זוכרים שבשנות ה-60 הייתה תחרות סמויה בין אלביס לקליף ונוצרו מחנות: מחנה אלביס ומחנה קליף) כדי לבדוק מי מהקהל הותיק זוכר את התחרות הזו ובאמת ייחס לה חשיבות. למרבה הפתעתי, כל אדם שני העיר לי על החוצפה/ תעוזה לבוא להופעה של קליף עם חולצת אלביס. רק חסר היה שהם היו מכנים אותי "פושטק" (כך כינו מעריצי קליף את מעריצי אלביס באותן שנים).


בכל אופן, בקשר למופע, שארך כשעה וחצי, אני חייב להודות שדעתי חצויה: מצד אחד, קליף היה במיטבו, בגיל 77 התנועע על הבמה כבן 20, שר עם קול מלטף וכריזמה מטורפת והוכיח שהוא, זמרת הליווי שלו סוזי והנגנים, יכולים לתת פרפורמנס מצוין ולהלהיב את הקהל.


מצד שני, הייתה לי קצת בעיה עם השירים שביצע: נכון, אמן ותיק שכמותו אוחז ברפרטואר שירים בלתי נדלה, אך קהל ותיק, שמרביתו גדל על תקופת להיטיו עם להקת "הצלליות" ובכלל על קליף של ימי הזוהר בסיקסטיז וקצת סבנטיז, ציפה לשמוע ולראות את הקלאסיקות עליהם גדל מבוצעות בזו אחר זו, ועל אף שקליף ביצע מספר להיטים שכאלו כמו Summer Holiday, Young Ones, Move It, The Day I Met Marrie, Congratulations, Devil Woman וקאברים מצוינים לצ'אק ברי (Roll Over Beethoven ו-Sweet Little Sixteen) ובובי דארין (Multipication), אני מודה ששירים שהם "מאסט" היו חסרים לי: Living Doll,Do You Wanna Dance, Lucky Lips, Please Don't Tease, Dynamite ועוד שיכלו להפוך את המופע ממצוין (כי כל השירים בוצעו היטב) למושלם וזה יצר אצלי זיג של באסה.


כמובן שהוא ביצע גם בלדות ושירים יותר מאוחרים כמו Suddenly (הלהיט הנודע שלו שביצע במקור עם אוליביה ניוטון ג'ון), Miss You Nights ו-We Don't Talk Anymore אך לדעתי האישית, אמן בסדר גודל כזה שיודע לאילו להיטים הקהל מצפה, יכל "להתאמץ" ולשחרר עוד 2-3 קלאסיקות נצחיות שמזוהות עימו במקום שירים מתקופות מאוחרות יותר שטובים מאד אך לא מדברים למרבית הקהל, וניתן לראות זאת לפי מחיאות הכפיים שזכו הלהיטים המוכרים לעומת השירים הפחות מוכרים.


קטעי הקישור וההומור של קליף לאורך המופע היו בטיב טעם ומי שישב בקהל לא יכל לפספס את הפדיחה הגדולה: כשקליף ביצע את Travellin' Light הוא פרט על גיטרת הליווי האקוסטית שלו. כשסיים את השיר, זרק בהפתעה גמורה את הגיטרה לכיוון הבק ליינר (שלא היה מוכן) שיתפוס, כפי שעושים בדרך כלל. הבק ליינר לא בדיוק היה מוכן, הגיטרה נפלה על הרצפה והתרסקה. הקהל היה המום ואז קליף, בחוש ההומור המפותח שלו שבר את הקרח ואמר: "לא נורא, אקנה אחת חדשה", הקהל צחק והמופע המשיך כאילו כלום לא קרה.


לסיכום, הופעתו של קליף הייתה מעולה והוא נשמע ונראה במיטבו, רק חבל שלא סיפק לגמרי את הסחורה וביצע יותר שירים מוכרים ומפורסמים שהם בגדר "חובה" מצד הקהל להאזין ולראותם בלייב.

 

 

 

 

 
© כל הזכויות שמורות לאתר nana10