אוכל
יהודים, הושיעו
הם חובשים כיפה, מנשקים מזוזה, ואוכלים בייקון עם גבינה בלי למצמץ. מלצר בהפרעה על לקוחות המוסר הכפול שעוצרים אצלו בדרך לגיהנום
אני עובד במסעדה לא כשרה. לא רק במובן שיש בה בשר וחלב, אלא בכך שהם מוגשים זה לצד זה בליווי בייקון. ולכן ודאי תוכלו לנחש את מידת הפתעתי בכל פעם שנכנס למסעדה לקוח חובש כיפה. גם אחרי עשרות פעמים שנתקלתי במראה הזה, אני עדיין תוהה כל פעם מחדש למה מכל המסעדות הכשרות באזור (ויש מספיק כאלה) הוא נכנס דווקא למסעדה שאם אפשר הייתה מקפיצה שרימפסים ביין לבן גם ביום כיפור.

אפילו אם לא מדובר על דתיים לגמרי, לא חסרים שומרי מסורת שפוקדים את המסעדה על בסיס יום יומי. ויש עם זה בעיה. האנשים התמימים הללו מקיימים מצוות כל חייהם, וללא ספק נמצאים ברשימה של המארחת בכניסה לגן עדן, אך לאחר שביקרו במסעדה זו או אחרת, מבלי לשבור אף כלל נראה לעין, הם הולכים לגיהנום. אני מבין למה חלק מהדתיים נכנסים למסעדות כאלו. אמנם הסיבה הרשמית היא פגישות עבודה או חוסר מבחר, אבל משהו נוסף מסתתר מתחת לפני השטח. יש משהו בלהיות קרוב, מוקף, בדבר כל כך אסור ולא להתפתות. משהו שגורם ללב לפעום קצת יותר מהר, ולאדרנלין לגעוש. דוגרי, הלוואי עלי ההזדמנות לפגוש את האיסור הכי גדול שלי באווירה נעימה עם שנסונים צרפתיים ברקע, ובכל כך קלות.

בלי קשר לסיבה, עדיין קורה פה משהו מאוד בעייתי. היות ואני אדם פתוח בעל כבוד לשונה וכדמות בעל אחראיות ציבורית בתחום, רשמתי כמה נהלים, שיעזרו לאיש הדתי לשרוד את חווית המסעדה הלא כשרה בלי לאבד נקודות אצל הבחור שלמעלה. נלך מהקל לקשה.
1. מנשקי המזוזות: אין דבר מגרה פחות מלראות מישהי שנראית טוב ועושה לך את זה מאוד יוצאת מחדר ודופקת בוסה למזוזה. אין, פשוט אין טרן אוף גדול מזה. אך מה לא עושים כדי לשמח את האל, אפילו מוותרים על מעט סקס אפיל (או על כולו). בכל מקרה, במקרה שלמסעדה הכופרת שנכנסתם אליה בכלל יש מזוזה, אל תסיקו מכך שהמלצרים קלטו את הרגע האינטימי ביניכם. קחו בחשבון שמסעדות ללא תעודת כשרות מערבבת חלב ובשר גם בדברים שאולי אין בכלל צורך לעשות זאת. נגיד בסטייק, או ברוטב עגבניות של פסטה. מחובתכם לשאול. פעמים רבות כל כך לקוח מזמין שניצל עם פירה, בתמימות מוחלטת. הוא אפילו לא שואל. הוא אוכל את הפירה, וזה הפירה הכי טעים שאכל כל החיים שלו. הסוד, אדוני, טמון בחלב. ובחמאה. בחלב ובחמאה שמתערבבים כרגע עם השניצל שלך. חבל, נורא חם בגיהנום.
2. כיפה סרוגה: בוא נאמר שאתה שיא הליברליות, הולך עם חברים למסעדות לא כשרות, שואל על כל דבר, ונזהר. אתה כבר מנוסה, אותך לא יפילו עם טריק השניצל והפירה. אתה מזמין המבורגר וצ'יפס, בזה אי אפשר להתבלבל. אז, חשוב שנית. את הצ'יפס עושים בצ'יפסר. וזהו בדיוק אותו צ'יפסר שעושים בו את הקלמרי המטוגן, אלא מה. ככה זה במסעדות לא כשרות. הן לא רק בלי תעודת הכשר, הן ממש לא כשרות. אין הפרדה במקררים, אין הפרדה במחבתות, אין הפרדה נקודה. תהיה ליברלי כמה שתהיה, אין אפשרות לאכול במסעדה לא כשרה מבלי לעבור על מספיק חוקים כדי שאפילו עוד עשרה ימי כיפור לא יסלחו לך. מצד שני, רק בשבוע שעבר הגשתי לדתי המבורגר עם גבינה ובייקון. אולי שינו משהו בחוקים ולא אמרו לי?
3. דוסים: כאשר דתי אמיתי, עם כיפה שחורה וגדולה נכנס למסעדה, המלצרים נכנסים לדילמה. להגיד לו, לא להגיד לו. אולי הוא לא יודע שזו מסעדה לא כשרה? אולי הוא התבלבל במקום? כי באמת, איזה סיבה אחרת יש לו להיות כאן? אם כבר החלטת להיות דתי, לך על זה עד הסוף. אחרת איזה פאפארצי מהמגזר יתפוס את התמונה שלך ויהרוס לך את המוניטין במקומון של בני ברק. אבל לרוב הם יודעים, או לפחות מגלים ברגע שהם מציצים בתפריט. אז איך מתנהג דוס במסעדה של כופרים? מזמין לשתות בכוס חד פעמית, עושה את עצמו לא רעב ומשאיר את הראש מרוכז כמה שיותר בזה שמולו, שלא תתגנב פיסת טומאה לשדה ראייה.
אולי זה נראה כאילו הדברים שאני אומר הם מובנים מאליהם. ואני בטוח שלכל אחד שאוכל בבתי קפה מדי פעם זה באמת ככה. אבל לא הייתי אומר אותם אם לא הייתי נתקל בתופעות האלה מדי שבוע. לנו, זה ברור מראש. להרבה אנשים, זה אפילו לא עולה בדמיון. כמובן שיש פיתרון טוב יותר, פשוט לא ללכת למסעדות לא כשרות. כולם ישמחו, אתם תוכלו לאכול בנחת, והמלצר יחסוך לעצמו עשרות שאלות מיותרות. אבל אם אתם כבר הולכים, אז תעשו לעצמכם טובה, תאכלו קצת בשר בקר לא בשחיטה כשרה, ועם הקינוח תזמינו קצפת שאין לה טעם של קצף גילוח. אם אתם כבר הולכים לגיהנום, לפחות עם בטן מלאה.
 
© כל הזכויות שמורות לאתר nana10